[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הו איך שאני מתגעגע עכשיו
ולא עוזר לדמיין שהנך פרפר
עכשיו. וחופשי.
מה ששאפת כל חייך להיות.

ריסים וקשרים הם המעסיקים אותי ביום יום, בשבועות הלא אחרונים
בכלל...
וכעס, כעס רב. כעס עצמי עצום ועצוב
שאינני לוחשת עוד את שמך,
מבכה לכתך,
וחושבת.
אותך.

ונזכרת.

ברוח שהבאת איתך, וכמו שקיפותה הבלתי ניתנת למראה,  
כך אדירותה וחשיבות השפעתה, בלתי ניתנת להסבר במילים..
בזמזומיי השירים שזמזמת, בעודך טורחת במטבח
אשר דמו לרחש החרקים העמלים.
בשורשייך האימתניים, שניטעו בחסד וינקו מסורות
ונגדעו שלא בצדק ובלי רשות מאיש
ובענפייך הבריאים והעסיסיים
ובעלים שבהם, שליטפוני תדיר ואת סביבתם ליטפו גם כן.
ליטפו ברוך. וזכו כמובן לאהבה חזרה.

והעצבות ששהתה בך בעת שלכות.
פירות שנשרו על הרצפה, על הארץ
מי ייתן ולכשיחלוף הזמן לא ירקיבו
והזמן כבר חולף
ואת אייך? אינך נמצאת להשקותם ולתת להם צל חום ואהבה
וכיצד לא ירקיבו?

איך אזכור?
כשליבי מתפוצץ, מתפצפץ, כצליל העלים היבשים  בדרוך נעליים
עליהם.
איך אזכור?
כשדוקר לי, לא מגשם ולא משמש
דוקר מחוסרך.

כיצד אמשיך את המסורת שלך, לצדק להגנה ולעצמאות
כשאנני יודעת היכן צדקי וכיצד להגן על עצמי?
כיצד אהייה עצמאית וחיים ריבוניים יהיו לי
כשכל אשר אני רוצה הוא לנבור בצילך, כגורה...

אתמול שכבתי בבית חולים. ונזכרתי בך. לפתע.
ושמעתי קולות ילדים, בוכים, צורחים מכאב
ובני מיעוטים, פצועים ופוצעים
ועייני נשים עצובות פגועות
וחשבתי לעצמי
ודאי בעת שוכבך כאן את
לפני שנתיים ארורות, חשופה לסבלי אחרים,
ודאי התמוטטת מבפנים...
שגופך לא נותן לך לעשות את שכל חייך עשית,
למנוע זעקת הילדים, אנחות הנשים, חמלת האדם?

בשארית כוחותייך נאחזת בחיים
בלילות, בציפורניים,
על לקמילה ההיא הבלתי נסלחת
פרידה נוראית שהפכה אותי למי שאני.






מוקדש  לדודה  רות 24.10.2007







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היום מתה אמא
ואולי אתמול
לקחתי עוד גלולה
בלעתי אקמול
קוראים לי טפשה
וזה עוד לא הכל
באתי לבמה חדשה
כעת אפשר לשיר
די במול


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/1/14 1:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטשה פואנטס אצ'גוואה

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה