הזנתי יונים שירה
המגוללת חלומות שרוסקו
אל הקרקע
ופרחים בסיפורת
על גנים נעולים ואהבה
שלעולם לא תשוב
ואותך-מינונים קטנים של בדידות הררית
המחויטת מקסמי שווא.
הזנתי את הים הביישן מכתבים
לשקיעה הסמוקה שהסעירה
והגלים דיממו מחזוריות של
אושר נזיל.
כל זאת ראיתי
עד כרעתי מול נצח
של רומנים אבודים שהוקצו
לפינת כלוב הזהב
ונותרתי ערום רגש מול האל
ערוף המבט ומטופף בקצות
אצבעותיי על גחלים מדמעות
שנצרבו באוויר ושוקע בחלום
שייעודו באינסוף כשרגליי כבדות לכת
והוא מנגן על קלידי הדממה שגוועו
ומלחין שקט ומצמית, שותק אודות האדם
שהשמיט הזהב מידיו, ואני ממחיז -
א-דם ושובל מעופרת.