אור השמש חדר לחדרי,
ליטף ברכות מקום מסתורי.
מגע עדין של קרן חמה                        
גרם לגעת בעצמי עם יד נעימה.
ליטפתי גופי החלק והנעים,
בשנייה עוררתי בי כל החושים.

לראשי עלה זיכרון של עבר,
משאיר בפי טעם מהודר שהועבר.
נגיעות של ידיך בגופי הלוהט,
רציתי, שכל פעם מולי תתלהט
התפללתי אליך, הבורא, בתפילה:
אל תיקח ממני רגע נפלא!

אהבתי אותך עד כלות נשמתי,
האמונה באהבתך עטפה תשוקתי.
כך היה עד לרגע פרידה,
הבורא החליט לשים נקודה
ברגעים שלנו הכי יפים.
הבורא קטע בשנייה את החיים.

נשימותיך הכבדות הופסקו,
ועיניך מעצמם נעצמו וחיים פסקו.
לא עזרו ליטופים של ידי הרכה,
לא הצלחתי להחזיר נפש לדרכה.
כך ישבתי שעות וליטפתי אותך,
נהניתי מרכות השיער הייתי איתך.

קיוויתי שתפקח את עיניך.
הבנתי מהר, שנשארתי בלעדיך.
בראשי כל הזמן חי זיכרון מתוק,
עם כל זה, שאתה ממני רחוק.
בלבי לנצח מחבקת אותך,
חשה שנפשי לתמיד אתך.
היינו שתי נשמות תאומות.
מי חשב כלל על פרדות?
נפשותינו לעולם לא נפרדות.