יושב פה אני ואומר - מה לעזאזל עושים עכשיו.
בכיתי על אדם כמעט זר,
אני שומע אותו שר
אני מסתכל במראה, ואני רואה רק איך אני נראה,
אבל אני לא רואה אותי
לפעמים נדמה שאינני

פעם היה איזה רגש קהה
פעם הייתה מסגרת
אני עפתי לכל הכיוונים
אולי נעוצות בי שיניים

גם אני רוצה לישון שינה מתוקה,
להתעורר סהרורי מאיפה שהייתי זר לעצמי
אבל אני זר גם כשאני ער
זו לא אותה המדינה?
זה לא אותו העולם, אותם החיים
אולי זה לא אותו האלוהים שלי

אבל אני חי
מרוקן כמעט מכל מה שהיה בי פעם
אבל חי
אפילו די בריא

כבשתי את מקומי בחיים
תפסתי חלקת אדמה מתחת לשמיי האלוהים,
כבר איני נטע זר
יש לי קיום ותפקיד,
יש לי אישור
אבל... אחרי שהגעתי,
אני לא יודע מה אני עושה פה, מה לעשות
מה צריך בכלל לעשות

ויש בי חשש שאני הולך וכלה,
דווקא בגלל שמצאתי את הפינה, העולם שלי.