כל החלומות יבואו
אם אתעקש על זה
עוד קצת
העמדת הפנים תהפוך
שינה מתוקה
הטפסים שצריך למלא, הכלים בכיור,
הכביסה במכונה, שיעורי הבית,
תיבת הדואר האלקטרוני, הטלפונים המצלצלים, אמא שלי, אתה
כולכם יכולים לחכות לי
בסיבוב
כל המילים באות בלילה
מנסרות לי בראש בדיס-הרומניה משולמת של
מצילתיים וחצוצורות, של גיטרות בדיסטורשן
על רקע כינורות וצ'לו בוכה, של תופי טם-טם במצעד צבאי,
עשרות אלפי עקבים של מגפי קלגסים
מכים באספלט החם במקצב אחיד, מתפוצצות כמו דינמיט
תת-קרקעי ממוטטות איתן את הקירות סביב מיטתי.
מטס שלם של חיל אוויר קרבי מטיל פצצות נפלם,
אזעקות עולות-יורדות קורעות את שמי הלילה ואת עור התוף,
"זה לא תרגיל, זה לא תרגיל"
נשמעת שוב ושוב קריאת ההבהרה.
המונים רצים לתפוס מכסה, מפילים זה את זה,
זה את זו,
זו את זה.
המילים באות בלילה ברכבות דוהרות, רכובות על גבי סוסי מלחמה
פראיים,
טעונות בזעם, בכוונה, בנקמה
יש להן רובים ואקדחים ומטולים ורימונים, יש להן
אבנים וקרשים ובקבוקי תבערה וחגורות נפץ
המילים רוצות את שלהן
הן לא יוותרו לי
הן משתלטות עליי
ומכריזות עצמאות.
הן רבות ממני, חזקות ממני, נחושות ממני,
חמושות בזעם קדוש ולא בהשלמה מעונה,
הן נדחקו לפינה, הן יודעות
מצוקה מהי.
הנה הן עושות בי
עוברות בי
דוהרות בי
בוערות בי
מפלחות אותי לשניים ועוברות
בחרבה
אני מוותרת
מתמסרת
מניפה
דגל לבן
זה מאוחר מדי אני כבר
לא אני, אני כבר לא
כאן
תינוק צורח במרחק.
הוא לא בחדר הסמוך או בדירה
השכנה, הוא לא בקומה התחתונה, אפילו
ברחוב שתחת חלוני הוא לא נמצא,
אולי כמה בניינים מכאן,
אולי ברחוב השני,
אולי מתוך מקלט טלוויזיה שנשכח דולק
תינוק צועק
במרחק.
