כשנגמרים לו כל המשאבים האנושיים...
הוא רוצה לישון
הוא לא יכול
הראש חג פיצוצים-פיצוצים
מחשבות קטנות כואבות,
כמו סיכות

מוזיקה מכאיבה לו,
וגם שקט
והבדידות קורעת אותו,
עם מי יידבר?

הוא יכול לנוע מהמטבח לסלון,
ולספר לו סיפורי חוטים
זה אבא שלו, והוא אוהב אותו
בוא תספר לי סיפורי חוטים

הלב קרוע, וגם הראש
לא לפני יום-יומיים, לא כמו
גילה שהתבגר כשהצליח לאהוב אותה
פעם היה ילד קטן, פעם היה אחר

הוא כיסח את הממיר בטלוויזיה במו ידיו
קרע לו את הצורה
המכשיר המזוין הזה פיצץ לו את הראש
עכשיו שקט, עכשיו מוזיקה
עכשיו לשתות תה, לכתוב,
את מה שנשאר כרגע

ואם היא תבוא הוא ילך,
ואם הוא ילך היא תבוא
ואם הוא יקרא לה, היא תישאר שם
כי תמיד אנשים באים דווקא כשכבר לא צריכים אותם,
לגרום שיצטרכו אותם, ואז ללכת, שוב

אם לא היית מחייכת, אולי הייתי נותן לך להיכנס
אין לך זכות לחייך,
לא חיכיתי לך כבר

אבל זה חשבונות ישנים מאוד,
למה הם נכתבים?
כי זרקת אותי כמו כלב,
גם בנים שאוהבים נזרקים

אני אוכל מרק עם אטריות ותפו"א,
ויהיה לי טוב
אני אקח כדור למזל,
ויהיה לי טוב
לשכוח אותך עוד ועוד,
כל יום קצת
עד שהביט ישר לעיניך,
ולא אדע מי את.
הלוואי.