מתפלסף, רוצה לספור את טיפות העננים
אני מוריד אותו משמיים
יש אדמת שדה פה מול העיניים
חורשים בה דרכים ומקדשים
העננים צפים מעל הרים צוננים
אפשר לראות מתוך מכוניות עם זגוגיות לחות
ארץ חרושת קמטים, הכול נטוע בה
אדם כמו עץ זית, השורשים מפצחים אבנים
בכאב דם משקים אותה, זיעה ודמעות
הם רואים אותי וגם העיניים
כמו רוח ענן לבנה אני
בשטיפת הרצפות אני המים
ברק ביום בהיר מפצח את שמיי התכלת
מקדשים הקמנו ואבנים חצבנו
אישונינו נדדו על פניי רקיעי הכוכבים
הים סער, האדמה זעה, הכדור התגלגל למרגלות הגרוטאות
הרגליים החזקות שצימחו ציפורניים שקעו בבוץ
מאדמתך תאכל, תשתה, תבנה.
