|
תחושת חרדה מטפטפת
מטפסת
עולה לאט למעלה
נאחזת בגרון
טירוף משתק מקבע
משגע
עוטף את כל החדר
מעוור את החלון
אני צורח לא בורח לא עומד במקום
מפלח את השקט בכאב של סף תהום
אני אילם הקול חסום הוא לא נותן לי לנשום
הוא תקוע על אתמול הוא לא צועק את היום
הגוף מיוזע לא זוכר
ולא שוכח
שואף את חום הלילה
משתק את הרוחות
הראש עוד כבד לא רואה שוב
לא שומע
עוצם את העיניים
מחפש את האורות
אני צורח לא בורח לא עומד במקום
מפלח את השקט בכאב של סף תהום
אני אילם הקול אטום הוא לא נותן לי לנשום
הוא דופק את האתמול הוא לא כותב את היום
כאב שעוזב כמו שבא
אני צונח
שרוע על בטון קר
מתפתל בין הדמעות
תחושת חרדה מעוותת
מעוורת
בסוף יש רק גחלת
של בלדות עתיקות. |
|
|
מכל האי-מיילים
המטופשים שאני
מקבלת, מצאתי
שאלה אחת חכמה:
"צפיחית, איך זה
שאת כזאת
חכמה?"
אז תודה רבה למי
ששאל את השאלה
הזאת ותאמין לי
שאם היה יותר קל
להיות טפשה אז
בטח הייתי,
אבל אני זורמת
עם מה שהכי טבעי
לי.
עכשיו, כשאני
חושבת על זה,
השאלה שלך נשמעת
לי
די טפשית,
למען האמת...
בחיי !
אני מחכימה מרגע
לרגע !
צפיחית בדבש
חכימה בגמיזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.