רצתי במהירות, שלא אאחר. היום הבחינה החשובה בבלט. התכוננתי
אליה המון. אני רק בכיתה ד', ויודעת כבר איך לומר באנגלית:
'נעים להכיר אותך גבירתי, אני מיכל, רמה 4.' הבוחנת טסה במיוחד
מאנגליה כדי לבחון חמש בנות בו- זמנית, ולבחור מי מהן תמשיך
ללמוד בלט באנגליה בשנה הבאה, בחינם לגמרי.
החלום הגדול שלי הוא ללמוד בלט באנגליה. שם פתחו את שיטת ה-
r.a.d  - royal academy of dance, אני לומדת לפי השיטה הזו מאז
שאני בת שלוש. המורה שלי, לאה, הכינה אותי לבחינה הזו בשלוש
השנים האחרונות. היא אמרה שיש לי פוטנציאל.
אני מתלבשת. שמה פרח בשיער. ציפי המזכירה מאפרת אותי. לאה
אומרת שיש לנו עוד חמש דקות עד תחילת הבחינה. רואים שהיא
מתרגשת. הסטודיו שלה נבחר מכל הארץ להשתתף בבחינה החשובה הזאת.

הבחינה מתחילה! אני כל כך מתרגשת. אנחנו מבצעות, כתרגיל ראשון,
את ה"פלייה"- כיפוף הברכיים. מכיוון שהרמות שלנו שונות, לכל
אחת יש תרגיל פלייה שונה. הפסנתרנית מנגנת מוזיקה שהוסכם עליה
מראש, וכל אחת עושה את הפלייה שלה. אני לא יכולה לחכות עד
שנגיע לתרגילי ה"פינה". אלה התרגילים המהירים, הקפיצות,
הדילוגים, בהם אני מרגישה הכי בטוחה. אנחנו עוברות לתרגילי
האמצע. הקשה ביותר מהם הוא ה"דבלופה". יש להרים את הרגל לאט
לאט, לפי קצב המוזיקה. אחת מן הבנות מתנדנדת. זה בטוח יוריד לה
נקודות.
ריקוד הסולו שלי הוא בסגנון "פרי מובמנט", תנועה חופשית. לאה
אמרה לי שהוא נראה יותר טוב מהריקוד הקלאסי, השמרני יותר, לכן
אני מבצעת אותו. שכחתי את ההתרגשות שלי, ואני רוקדת בשמחה רבה
לצלילי הפסנתר של פאינה הפסנתרנית. אני משתוקקת להראות לבוחנת
שמחה אמיתית ומהלב. זוהי בדיוק מהותו של ריקוד הפרי מובמנט.
תרגילי הפינה עוברים מהר מאוד. המוזיקה קופצנית וקצבית, ועל אף
שאלה נראים כתרגילים הקלים ביותר, קשה מאוד לבצע אותם באופן
מושלם. בזמן הקפיצות יש להמשיך לשמור על "פוינט"- התנועה
הבסיסית ביותר בבלט- כיפוף אצבעות הרגלים. היציבה צריכה להיות
מושלמת- אסור לכווץ את הכתפיים בעת הקפיצה, וכמובן המבט צריך
להיות ישר כל הזמן ולא אל הרגלים.
כל כך קיוויתי שיקבלו אותי לבית הספר הגבוה לבלט באנגליה. אבל
לא הצלחתי להתקבל. תוצאת הבחינה שלי היתה 90, ושל טלי, שהיא
בכיתה ה' ורמה אחת מעלי, 93. כמובן הצטערתי. בכיתי, אמרתי לאמא
שלי שאני לא מוכנה לרקוד יותר. אבל אמא שלי היתה מוכנה לאפשרות
כזו מראש, ואמרה לי שבשום פנים ואופן לא תרשה לי להפסיק ללמוד
בלט. אז לא הבנתי למה. היום אני מבינה, שאמי לא רצתה שאוותר על
תחביב שאני כל כך אוהבת, רק בגלל כישלון אחד. אמא כל הזמן
הזכירה לי, גם באוניברסיטה, את ריקוד ה"פרי מובמנט", שכל כך
היטבתי לבצע. "בלט קלאסי נותן ביטוי לכל כך הרבה רגשות", אמרה
לי אמי, "אך את ריקוד הפרי מובמנט היטבת לבצע יותר מכולם. הוא
הביע את מי שאת, את מה שאת מרגישה רוב הזמן. כשראיתי אותך
רוקדת אותו, הבנתי לשם מה יש ילדות. לשם השמחה."