והייתי רץ בעיניים עצומות
מחפש את הלב, הלהבה
והייתי דוהר על סוסים פראיים
בדרך מ-פה אל המחר
והיית בוכה לי בעיניים מלוחות
בתוך הסוף הרע הסוף המר
והיית מטפטפת טיפות של העבר
על ניקיון לבי המפואר
ומרחוק הייתי שומע את המלאכים
מצטופפים מאחורי מרבד קסמים
והשדים עם הקרניים היו מקנטרים
לאן תלך מ-פה, שואלים
ובלילה לבד הייתי מקיז את דמי
כדי להחיות את הלב, הלהבה
והיית מביטה בי כאילו כבר איני
כל מה שעשיתי לפקוח את עינינו
צלל לתהומות גיהינום שלך
ואני נותרתי פוסע לבדי.
גם אני נופל לעתים למחשכים קודרים,
מפרסם את תמונתי בחוצות היוצר, תחת הכיתוב "מבוקש",
ונותן פרס על ראשי, או על מאסרי
האהבהבים אוהבים אותי מאוד, גם אני אותם
הן באות בלבוש חושפני, עם ביריות ומחשופים עמוקים,
אני מתפתה, זה כיף להתפתות
אני נמסר לידיהן ככלי ביד היוצר
כסלע בידי המפסל
הן יוצרות בי צורות, אני אוהב אותן
אני מתמסר לרכות גופן, ל-חן הליכותיהן,
לחיקן החם ועיניהן הנוצצות בתאווה וכמיהה
הן משתמשות בי, ואני נותן להן
הן משתמשות בי לסיפוק צרכיהן
צרכי האהבה, הליטוף, החום, החיבוק,
הצורך לפורקן נשמה וגוף
את כל זה אני נותן להן,
הן אוהבות אותי על כך
בשעות ערב מאוחרות אני חוזר לחדרי הקודר
במיטה שלא ידעה אהבה מעולם
בעוד כיסופיהן לי, כיסופיי לאובדני
מתכרבל בבועות סבון של טמטום,
שואל מה קרה, ולא עונה
כיצד הפכתי עבד לאהבת נשים
ריחה עדיין עליי כעת מליל אהבה סוער
בגדיי מכסים את טביעות גופה על גופי
אך מובס אני, משומש בידי אישה
כ-תיבת מטבעות זהב שאנסו את אוצרותיה
ולא ידעתי אישה כזאת לפני
ולא ידעתי הזדקקות הדדית כזאת לפני
כש-כל מילה ורעיון מתפרקים מ-כל לחישת תאווה שלה
ונופלים שדודים לרגליה בחום תאוותיי
הריקנית והנשגבת כאחד.
זה זורק אותי ימינה ושמאלה, כשאני יישן
זה מראה לי דרכים שאיני בהן
דרכים ש-לי נראים כדרכיי ביעותים
אבל כנראה שם - דרכי כאן נראית מבועתת
אני עד למציאויות שונות
לא אני בחרתי
אני רואה תמונות
אנשים אחרים סביבי
אני יישן בפה פתוח,
כמו מוכה פליאה, או יראה
אני מתעורר בהקלה,
מגרש את המראות המעוותות בקלות
זה אני שבחרתי במילה,
ולא מה שהחלום הראה
זה אני שבחרתי, לטוב ולרע
להיות מי שאני.
