מיטה היא דבר נפלא, מיטה היא דבר יפה
כל היום אותי רוצה, וגם בלילה אני איתה
היא עוטפת רכה נעצבת,
היא מנחמת, היא מחממת
כיסופיי נתונים לה, גופי סוגד לה
מתפרקד, מתפנק
סופג עושר ניחוחות
בא אליה עייף, יוצא ממנה רושף
נתון כל היום לגחמות, לא עוד
מניחה אותי בחיקה כעלה שנשר
סופגת אותי לתוכה כזרע פרי מאושר
אוהבת כל ניגון וכל תו מנעימות חלומותיי
היא זוכרת חסד נעוריי.

היא ערכה לי את הרשומה לאורך ולרוחב עם כל הפרטים.
אני סידרתי את הקוביות העשויות קרח בשורות וטורים.
את המספריים היא נטלה וגזרה את היופי לפרטי-פרטים.
היה לי צר מאוד, גם אם מרענן, וביקשתי פתרון למצב הנוכחי.

האם אתה חושק בי? היא שאלה ועל פניה מבוכה ושעשוע.
צ'מעי... גמגמתי.

-------------

כל היום האזנתי לטראנס רך, אח"כ נהייתי קצת מצונן.
לא קינחתי את האף, אלא המשכתי לעשן את הסיגריות המתפרקות.
מכשירי הטלפון היו כבויים, אבל לא אהבתי.
ניסיתי לגרום לה לדבר, אבל היא לא מיהרה.
מי יאהב אותך? שאלתי.
ואת עצמי שאלתי - את מי אני יאהב.

אויי, אויי, אויי... היא קנטרה.

הוא יורד על הברכיים ומבקש את מנת האהבה שלו
אני אומרת לו שעדיין לא שש
הוא מצית סיגריה ונותן מבט בחלון,
"כנראה שאני כמו תמיד צריך להתייסר," הוא אומר
"אתה לא חייב," אני אומרת לו, ומייעצת לו להרפות קצת מעצמו,
"שים איזה דיסק, משהו טוב, תשרבט כמה מילים,"

------------

כי את רחוקה, אני אומר, ואולי קרובה. ואולי את מחפשת אותי.
כי אני עייפתי, וגם נשחקתי, אבל מי יכול להגיד שלא עשיתי (?)
ואם קר לך בלב כמוני, אולי תלמדי אותי משהו, ואני אותך,
ונתחמם
תמיד האמנת בחסד נעורים. תוכיחי.

אל תתגרה בי, את אומרת,
תמיד יש זמן גם כשאין,
תמיד אין זמן גם כשיש.

מי ילמד אותך סודות,
מי ילמד אותי (?)

היא נכנסת עם כל התחפושות שבעולם
אני מוציא את עצמי מהשמיכות,
גורר את עצמי להכין כוס קפה
היא חגה בראשי כמו אלפי צלי חלומות
אבל אני עוד נאבק לא לתת לה דריסת רגל בלבי
אני מכין את הקפה ויושב ליד הרדיו, מדליק אותו
ג'אז וזה בסדר, גם את בסדר, גם אני,
כל עוד לא מדברים
הקפה מתוק וחזק כמו שאני אוהב
אני שורף בין שפתיי כמה סיגריות
השתיקה שלך היא הדבר הכי חכם שעשית בקשר אליי,
ממתי שהחלטת לתת מלחמה
הנשק נצור גם אצלי,
את זה את לא אמורה לקרוא
אבל טוב לנו רחוק יותר, לא? אני שואל.

נמחק לי, לא משנה. גם ככה לא רציתי לכתוב על זה. איפה האור
והחום של השמש, יא רבי יא רב? אני מת לקיץ עד שאני בולע רוק
בשקיקה. הקור, כן, חודר לי לתוך הנשמה. קר לי לא רק בגוף, גם
בלב, בנפש, בנשמה, ברוח, אפילו בדמיון.

משהו בתוכי נחתך מ-כל מילה שלך
כשאת ממהרת להתעסק עם הלב שלי
זימרנו קול שנדמה שהיה צלול, אבל לא
הוא היה מסומא בערפילים, מסכות, מסכים ומרחק
לא היה סיכוי להבין את כתב החידה
שאלות שאין עליהן תשובות
אז פרשתי מחדרי לבי ובניתי חומות.

ועכשיו קר לי, ואני לא יודע מה לאכול, מה לעשות, איך לחמם את
הלב שלי, את הפנים שלי אפילו.

קורא לך ממרחק, אנא הניחי לי
זה כנראה לא נועד לקרות
משהו מוזר מדי ב-איך שדברים נעו
ברור שבסוף הרכבת תרד מהמסלול.

מתעורר לשמש חדשה, אומר תודה
משתמש בשירותים, מכין קפה
אתמול כתבתי שיר, אני אומר תודה

יש לי אוכל בשפע, יש מים בברז
אני מדליק את הרדיו
שירים רעננים מעירים את נשמת חיי

אני אוהב ואוהבים אותי,
אני אומר תודה
לאהוב לא נופל מלהיות נאהב

מאגרי המים מתמלאים בגשם
השדות מרווים מים
אני אומר תודה

אם היא תשיר לי עוד קצת,
אם אני אשתה משקה קל
אם אביט כיצד הקיץ מתקרב לאט-לאט
ולילות החורף מתקצרים

מתעורר לשמש חדשה, עוד יום לאהוב
יחיד ומיוחד במינו
תן לי עוד טיפה וטיפונת מהחיים
על כל יום אני אומר תודה.