הלכתי למכולת. אבל הגעתי אליה קצת אח"כ. נעצרתי ליד הפיצרייה
הקטנה, וחשבתי - למה לא? הייתי רעב. בגלל זה הלכתי למכולת, אבל
למה לא?

נכנסתי ופיתחתי שיחה עם בעל המקום והעובד היחיד בה. ברקע ברדיו
אמרו שהוא במצב קריטי מאוד. שילמתי וחיכיתי לפיצה בחוץ ליד
השולחן. לא יודע כמה זמן, השעון שלי לא עובד. למרות זאת עדיין
ענדתי אותו.

התחילו להגיע אנשים לפיצרייה. לא לקוחות, יותר אנשי עסקים
קטנטנים מאוד. זה כמו מקום מפגש כזה, כמו כל מקום ציבורי.
אכלתי את הפיצה. הוא שאל טעים? בסדר? אמרתי כן. לא היה משהו.
אבל גם לא רע. שטפתי קצת את הידיים והפה והלכתי למכולת. קניתי
כמה דברים. הורידו לי מהמדף למעלה את הקורנפלקס. לקחתי שתי
קופסאות המבורגרים.

ברדיו דיברו. ניגשתי לשלם, המוכר היה קצת עסוק, חיכיתי קצת.

לא שמתי לב מה דיברו ברדיו. פתאום המוכר אמר "זהו, הוא מת."
וישר הבנתי הכול וידעתי על מה הוא מדבר.

ברדיו אמרו שהוא נפטר לפני דקות ספורות.

מההלם הייתה לי עוויה קצת משונה בפנים. ניסיתי לא לעשות אותה.

הייתי עצוב. ידעתי שזה יקרה.

בדיוק הלך מישהו, איזה פודל של מישהי. קודם הוא יצא למכונית
להראות לה שני סוגי "מנה חמה" שתבחר. אח"כ הוא התפתה כמעט
לקנות ארגז טובורג כשהסוחרים הגיעו עם המשקאות. אמר - "היה לי
מתאים לשים את כל זה במחסן."

הלכתי והצצתי בפיצרייה. איש אחד, לא המוכר, ישב ודיבר בטלפון,
או משהו. עברתי ליד צעירה עם עגלת תינוק/ת.