[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מומי מרקס
/
אזור תעשייה

היא מהלכת כאילו בתום. כאילו אין לה ולו דבר עם החרא בעולם
הזה. היא הולכת עם שמלה ארוכה בצבע רך, שיערה אסוף ועורה רענן.
היא הולכת כאילו כרגע התקלחה, ולפני כן הזדיינה. היא הולכת
כאילו כל העולם דואג אך ורק לרווחתה.

אני שותה את הבירה המזופתת ומנסה למצוא מעט שכל בקודקוד שלי.
אני יודע שאני טיפש. אני יודע שאני אידיוט. אחרת לא הייתי גורם
לעצמי סבל. היא מתפעלת ממראה פנייה במראה. היא באמת נראית טוב.
היא מאושרת. אני מביט במראה ורואה איש עם עיניים עקומות,
מורעלות. שיניים לא טובות וקללה על המצח. היא אומרת שהיא אוהבת
אותי, אבל היא לא מראה לי אהבה, מתעלמת ממני לחלוטין. מתייחסת
אליי כאילו הייתי צמח בעציץ שצריך להשקות מדי פעם - ולשכוח
ממנו. היא מדברת צלול. היא רהוטה בדיבורה ויש לה חוש הומור
ושמחת חיים. היא לא דורכת על מי שקשה לו - רק מתעלמת. עטופה
בבועת האושר שלה, הולכת כמו מרחפת, רגליים קלות כמו איילה.

מול הבית שלי בנו אזור תעשייה וחניונים. הרבה אנשים עסוקים
ומלוכלכים. הרבה עשן. הם צופרים, והם צועקים, ורעש הרכבת מרחוק
- צפירה חזקה שלוש פעמים ביום. הנהגים נוסעים כמו שיכורים. לא
פעם כמעט דרסו מישהו. לא פעם דרסו מישהו. מזנונים מלוכלכים
מוכרים שקשוקה מלאה שמן והמבורגרים מבשר מקולקל. אני הולך לשם
רק כדי לקנות סיגריות - אם כל המקומות האחרים סגורים. אני מגיע
הביתה ומתקלח ומרגיש כאילו ניסו לרצוח אותי. המוכרים ערבים,
הנהגים מתים לדרוס מישהו, ואני נראה להם דורש דריסה. חבורות של
שלושה-ארבעה אנשים צעירים בוחנים אותי תמיד כשאני הולך ובא
משם. הם משועממים, זועמים וממורמרים. שוקלים אם להוציא את
התסכולים עליי.

לא פעם גיששו אם אני בעניין של להשתמש בסמים. סיפורים רחבי
יריעה על הסבל המתוק של הסם. הראש מהדהד בין סיגריה לסיגריה,
ואותם אנשים שמנסים לפתות אותי לסמים - מזהירים אותי מנזקי
העישון, ומעשנים בעצמם. בחורות פותחות רגליים בדירות קטנות.
גרושות וחיות בסרט. רומזות למי שמזיין אותן שזה לא לגמרי
בחינם, שיזרוק איזה מאה-מאתיים. לפחות שיביא כמה מצרכי מזון
ואיזו עוגת שוקולד. זונות.

מעל המסגדים מרחף ענן איום. מהמילה מאיימים. הערבים מדברים
מאוד יפה, אבל רואים את השנאה בעיניים שלהם. הם לא יהססו לדפוק
אותך אם תהיה להם הזדמנות.

היא רוחצת את עצמה במקלחת. היא אוהבת מילק-שייק, עוגות גבינה,
סדרות קיטשיות בטלוויזיה. היא מחכה שאני אמות, ובינתיים אומרת
לי מילים לכאורה יפות. לא אכפת לה ממני. אני לא יפה מספיק. אני
לא חכם מספיק. אני לא מאושר מספיק.  

ואני שונא אותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טוב, אז
טעיתי...









הרצל


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/13 6:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומי מרקס

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה