שולי בנג'י / הקוראת בקפה |
שביל ארוך של נעורים
רואה בתווי פניך
אהבות וחיזורים.
אני בוחנת מילותיך
הפורצות הן כפנינים
חודרת לחלומותיך
ונוברת בדפים.
אני רואה שם אש בוערת
מציתה שדות וניר
לצדם עלמה שוכבת
מתייפחת היא בבכי.
אני יודעת שזנחת
לבה לאנחות
אהבת עולם הפקרת
כשעיניך באחרות.
אני רואה כי עוד בוערת
גחלת אהבתך
שבתחתית הכוס שוכנת
ומצפה לבוא יומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|