איזבל לארן-ורסיין / וודו |
ואז אבכה
שאתפרק
ואבנה את עצמי
מחדש.
הם מכניסים בי סיכה
וראשה קורע את עורי,
עד לדקירה מעוררת בחילה
ונשפך ממני ים.
הם מכופפים לי את היד,
ואני מיישרת.
שוב מעקמים,
שוב מתקנת
ואז ,
כשהם כבר רוצים בידור זול ומהיר
[ואין לי הכלים לבידור שכזה]
מניחים ידיים על צווארי
מעסים וחונקים
וכשזה נמאס לי
אני עושה קצת רעש
ומשתחררת מהכבלים
עת להישבר,
עת להחלים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|