ירושלים פושטת
את מעילה
זהו ערב
העשבים שוקעים

כל היום ספרתי
נגיעות
עכשיו כשהאוויר סגלגל
הן מפשירות

זיכרוני חד יותר
ללא הכסות המוזהבת של השמש:
הדקירה המרפאה של מבטך
ריח המרחק שהתקפל

בדידות פסלית
דקה כנייר
פרחים מתקמטים
משמיעים קולות קיציים
פריכים

אני פושטת
בגד אחר בגד
זהו ערב
המים קרים

החלון שורק ירח
האדמה הומה, צונחת
האוויר גורר עלים כבכיות אספלט קטנות

חליל שכוב מצנן את דפנותיו
מאט
ננעץ בזמן
מתכונן לנשיפה של בוקר.