פאולה מדמה את החיים לנסיעה באוטובוס
נסיעה שבה לכל אחד יש את התחנה שלו
האחרונה
על פני האדמה
התחנה האחת
שנקבע
מקומה
וזמנה
מבעוד מועד
התחנה
שאין מנוס
מלרדת בה
ובה יורד,
הגוף יורד,
המושאל ממילא
הגוף
שהיה לבית הנשמה
ובאשר לה,
הנשמה,
היא עולה
לביתה החדש
בספירה חדשה sphere
ומי שטוב היה-
בימיו על פני האדמה,
במקרה שלו
עולה
הנשמה
עולה
במהרה
אל עולם שכולו טוב
אז על פי החוקיות המתמטית,
לפי כלל המעבר,
נשמתו של אבא שלי,
הטוב מכולם
כבר נמצאת שם
בזה העולם
בגן העדן
הטוב
והמושלם
ואני?
אני מוצאת בכך נחמה
אפשר לומר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.