תקשיבו לסיפור
ושיהיה מאוד ברור:
זה אולי נשמע שטוח
אבל אני ממש בטוח
שמישהו כבר טען
שזה מוקצן
ולא סביר
בקושי להכיר וכבר לכתוב לך שיר.
זה היה איזה זמר,
אבל יודעים מה? לא מוזר
כי עם כזה חיוך מרוח
על פרצוף שבא לנוח
לידו על המיטה,
מה הפלא שאותה
אני כל כך רוצה, שכבר
שיר נכתב על העבר
המאוד מועט של שנינו,
ושיישאר בינינו -
אבל עם כל הדובים שבעולם,
לבבות ורודים,
כלבים של טישו,
עדיין לא הכרתי מישהו
שהופך ת'קיטש לכל כך נעלם.
וזה מושלם.
וזה מדהים, נעים, מקסים
שגם היא בקטע של צלילים.
פורטת על גיטרה,
לעתים אפילו שרה
שירים שבעצמה חיברה
כשהרגישה הארה.
ניצנים קטנים של מוזה
שממלאים אותי תעוזה
כך שמלרע הופך מלעיל
והדמיון - הוא משתולל.
אז אני לא רוצה לקפוץ רחוק
אבל יהיה נורא מתוק
ואני ארגיש עשיר
אם יום אחד יהיה גם שיר
עליי.
בחיי.
ועכשיו, לא אופייני
אבל אכתוב לגוף שני:
מקווה שזה חמוד
ולא מוזר,
ולא אבוד,
ולא הזוי,
ולא מטריד,
ולא היסטרי,
לא מפחיד,
אלא פשוט כזאת מחווה
למישהי באמת שווה.
אז נשאר לי רק לשאול
וזה יתמצת הכל:
יש לך במקרה חבר?
אם לא, אז נסתדר.
אני בטוח, גם אם כן -
אני לא ארגיש מסכן.
כי רק ניסיתי להוכיח
ונקווה שזה הצליח
למישהי מקסימה,
ובאמת, את מקסימה
שזה לא כל כך מוקצן
ואפילו די סביר
בקושי להכיר וכבר לכתוב לך שיר.
אז מה את אומרת? שנכיר? |