אורית דרורי / ואם האין ישנו |
בו איני יכולה להתבטא.
ואם האין ישנו בין כתליי,
אזיי התקווה היא לשינוי.
ומהיכן אוכל ובאיזה עיתוי.
לחמי הדל מונח לפניי,
אך כנראה לא קרוב
כך שאותו יראו עיניי.
עיניים צבות וכאב גוף
על אי היכולת להכיל,
את המעמס,
צורך גדול
שלא מומש.
תקווה תמיד ישנה,
אך האם תעזור
רק המחשבה
על האין שישנו
ועל מה שבא אחריו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|