|
לכתוב שיר זה כמו לזלול אבנים
יציבות עמידות בים של גשמים
לעוף זה כמו לצאת מהגוף
לשתוק לדאות להרים כנפיים
לטוס, לשכוח את הגוף
את הבחורה היפה שאיבדתי
כל יום ברחוב, זיכרונות
עולים מטרידים כל אחת ברחוב
ואפילו את מנקת הרחובות
אליה אני פונה כל בוקר
ב"קאלימאראס" או "יאסאס" או
"יאסו", אם כבר הכרתיה ברחוב
בדרכי לשוט על אבני הימים
הנזללות בשירים הגשומים
של הים האגאי
13.9.12
|
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.