אני מוחקת זיכרונות,
מילים ישנות של אהבה ממכתבים שנכתבו בעפרון
מוחקת תמונות, מפנה חפצים מהארון;
חיוכים מבעד לפסטה, מנות פלצניות,
קסמים, סרטונים עם גיטרה,
בירה קרה ולימון.
אני שוכחת את עצמי, שוכחת רגעים
יוצרת ערימה ומקמטת דפים
שלעולם כבר לא יתיישרו
והחודשים חולפים.
אני מתיישרת אט אט תחת משקל גופך
עטופה בערימות ישנות של דפים
נשיקותיך עוברות על צווארי, מהדהדות באוזניי
משכיחות, משככות זכרונות דואבים.
ועל דשא ירוק, מול שמיים תכולים,
אתה מושיט לי מפתח
פותח דלת לחלומות חדשים
ולפתע הכל מתבהר
והנה, ביתך הוא ביתי
והערימות הישנות מתפזרות ברוח
מפנות מקום ליצירת זיכרונות
וכך גם אני. |
