עיני נמר רעב הוא נעץ בי
כבר מהשנייה הראשונה
ביום העצמאות השישים ושלושה
להקמת המדינה
ביום שטוף שמש
נכנס בשעריי בסערה
ואת זה נוכחתי לגלות רק מאוחר יותר
עימת אותי עם אומץ שלא ראיתי כדוגמתו
יוזמה שבבוטותה הרתיחה אותי
התאוששות מהירה מחבטת הדחה
חוסר ייראה מסירוב והרחקה
מבטים שחרכו אותי
שקידמו אותי לקראת עוד סצנה
של יוזמה ובוטות וחוסר יראה ורתיחה
ומפעם לפעם גם הזדנב לו חיוך
בקצה שפתיים וקריצה
ופעם אחת או שתיים גם לי ברח חיוך של מבוכה
אולי בכל זאת אני שופטת אותו בחומרה?
מה בסך הכל רצה?
בגדים אנושיים
זו התשובה
במבואה.
התחלתי לשים לב שכשהוא איננו אני תרה אחריו
ושהוא יפה עד כאב, ושאני נמשכת אליו
כעבור תריסר ימים, בחצות הלילה שלחתי הודעה
והוא צלצל אחרי דקה
סגרנו על זירה
נכנסתי ולבקשתי הדלת הייתה פתוחה
ובמבט ראשון החדר מיותם היה
הוא הגיח מאחוריי בשקט,
כנראה המתין מבעד לדלת המקלחת והשירותים
וישבנו על המיטה לשיחת חולין
מבוישים
ברגע נשמעה יריית הפתיחה,
שתורגמה לנשיקה חפוזה
והיריב קשוח
עם מהירות מחשבה,
זריזות רגליים
אין הרבה זמן לתגובה
זרועות חזקות
הגנטיקה המופלאה של היבשת החמה
כאן אין זמן להרהורים, לחרטה, למבוכה.
משנייה לשנייה נעתקת נשימה
מבותקת
והוא קשוח אך גם קשוב ומתוק
והוא יודע גם לצחוק
ולחבק אותי
והוא יודע שאין תקדימים
ושלא היו לפניו אחרים
והוא אוהב אותי
עוד מהרגע הראשון
שפידלתי אופניי בשבילי העפר
כדי לפגוש אותו ואת כולם
כשקידמתי את פניהם
ולחצתי את ידם
והסברתי בפורטוגזית שבורה שאחיה במחיצתם
עוד קבוצת משתלמים מיני רבות
לשהות קצרה של שלושה שבועות
בם אהיה מענה למענות
למענו
התאהבתי בו
או איך שלא קוראים למצב שבו אתה חושב
על מישהו ומחייה זיכרונות בלי סוף
לילה ויום
במכולת, במשרד, במרפאת שיניים, בבנק
בשירותים, במקלחת, בשינה בנסיעות קצרות ולמרחק
בארץ, בחו"ל, בכל שיר שמתנגן
בכל מטוס שעובר
געגוע מתגבר
למרות שהסברתי לו אז בקור רוח מרוצן
שברומן קיצי וקצר מועד עסקינן
וביקשתי שלא ידובב אותי, שלא ישאל שאלות
וגם אני לא שאלתי בהתחלה, כדי שלא יתפתחו רגשות
וגם לא נשארתי לישון
אבל בחלוף הלילות כבר התארכו השיחות
והתרבו הצחוקים, הליטופים, הנשיקות,
ריקודי הסלואו המחמאות המקלחות המשותפות
הלחישות
הרגשות
ובבוקרו של יום חדש התרגשנו להיראות
והיינו בטוחים שאנשים יוכלו לזהות
אם נעמוד ונדבר ביחד יותר מכמה שניות ספורות
אז התעלמנו בימים והתעלסנו בלילות
ובלי משים חלפו להם אותם שלושה שבועות
והתייפחנו והתחבקנו והתנשקנו ארוכות
ונפרדנו בהבטחה שעוד נשוב
להתראות... |
