מלבד החרוזים לא היו לו חברים
כולם נפלו שדודים בשדות זרים
רק עין האפרכסת דיברה דיבורים
תמיד הייתה בוחנת, גם את הכי גיבורים

הוא לא שמע מה אמרו הדודים
כי גם הם לא ידעו דברים
הם צייצו בקולות נמוכים
לא היה להם מושג בדברים בסיסיים

זאת הייתה אפליה בין המינים
בה כולם חשבו שהם מקיימים יחסים
אבל הם רק ניגחו זה בזה כלוחמים
ולא הייתה בהם אוזן קשבת לדברים הפשוטים

לכן הוא כתב שיר בחרוזים
מרובע על מרובע בעל קצוות מחודדים
כולם אמרו לו שחולשה זה לחלשים
אבל במציאות, הוא ידע, גיבורים לא קיימים.