"שיישרף הכול," שר הזמר ברדיו
התחנה האחרונה הולכת ומתרחקת
כמעט אין אנשים בתחנות
אני לא אספר לך, יפתי, מה אני מרגיש
הלכתי את הדרך ממאורות המכשפות עד ביתי
הגעתי בחלקים
אנשים לקחו איתם חלקים מגופי, נפשי, לבי, מוחי
תודה רבה לכל הנשמות הטובות,
אתם באמת אנשים טובים
התחנה בטלוויזיה נמחקה ונשרפה, כמו סליל סרט
רדיו, הוא עדיין חבר טוב
לא כמו פעם, אבל עדיין
"כמה אני אוהבת אותך," היא לוחשת,
ומכינה את הסכינים מאחורי גבה
נשים, נוקמות בי על אכזבות וכאבים מגברים אחרים,
זו לא אשמתי

אני אוהב לאהוב אותך
זה עושה לי נעים בבטן.

כל הימים כולם מתערבבים בראש
כמו אדם שמרים ראשו מתוך המים
קו רקיע משרטט אדמה ושמיים
לעולם לא אהיה חופשי עוד

מתבלבל בין כן ולא
המים שאני שותה ואינם מרווים
ועדן מונח שם כמו הבטחה שלא תקוים
זה הזמן ששוחק אותי

מה רצית להגיד?

מה הם החומרים מהם עשויה הנפש?
כי יש הרבה אמת לכל דבר
מי יגיד כן ולא

הזמן משחק משחקים על נדנדות בגנים
מפזר חול לכל עבר, צוחק בצחוק מלא סירופ מתוק
ארטיקים קרים ובמבה ומקופלת
אבטיחים עם גבינה בולגרית ופנקייק נוטף
משלמים בדוכנים כספים ומקבלים ממתקים
אביזרי מין ותשוקה, אביזרי אהבה ודעת
ידע שנרכש בבתי-תמחוי
אולמות גדולים מדי להכיל את הבן-אדם עצמו
רגע של דעת-אמונה-השראה ואתה יוצא סדוק
כמיהות שאין ולא יהיו, ועדיין מחפשים
לא יכול אדם לעמוד במקום,
(כמו שכרישים לא יכולים)
אין לו מושג לאן לנוע

אז -

אני מספר לעצמי שקרים
את מי אהבתי ועם מי שכבתי -
מי היו האנשים שפגעו בי ולמה -
כיצד אני מי שאני.

"צ'יפסלטחינה?"
לא.
"מה, ככה ריק?"
לא.
שים לי צ'יפס, סלט וטחינה
בבקשה.

"... לך, לך הביתה."