שירה לירי / הצפה |
גאות רחמים.
אדוות מתנגנות
שוטפות את דליקת הזעם
ארוכת השנים,
ועתה עשן מסמא
שורר בפנים.
קור מפתיע עוטף, מרגיע,
וכוויות הכאב שוככות,
לא שוכחות.
וצלקות שנפתחו אורח קבע
מחייכות חיוך נוגה וכסוף,
חרוטות לעד,
כלבנה בגירועה.
25.5.12
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|