המציאות עולה על גדותיה, מציפה את החיים בה, בחרא.
ממלאת את ריאותיהם של הנושמים אותה, מיאוס ותחושת קבס.
אונס קבוצתי ב"הסכמה" על חוף הים, הוא כבר לא טאבו.
אקט מקדים יתרחש בים, מול קהל "חברים" בהשאלה.  
צעקות ותשואות הם פולטים, בזדוניות נצלנית, בעוד הרוע שורה
ביניהם, בחדוה ועליצות מאוסה, לובש את אחד ממלבושיו הרבים,
באגביות מעשית, מהמים היא כבר תצא, חצי ערומה.
היא כבר לא שולטת במה שנעשה, ומה שהתחיל כבדיחה גסה, הפך
לבוצה, מעגל מתגלגל של רפש ועיסה. מתבוססים בדמה, הנעכר
מחוץ אל פנים, והיא עוד לא יודעת, שהיא קורבן תמים.
בתוך המעגל היא מחליפה ידיים, לא מצליחה להיזכר מהו שמה.
גופי הוא מקדשי, כתבו שהיא אמרה, ואני בוחרת בחופשיות,
לחללו בהתרסה. ומהיציעים, הצופים מריעים, בשריקות ומחיאות
כפיים בזיוניות. הכל תקין, הם צוחקים, היא בכלל נרקומנית
הזויה. כולם נעלמים ללא זכר, אפילו שיחה בהולה לא הוקלטה.
חוף בוגרשוב כולו, כאילו נמחק מהמפה. לא יאומן כי יסופר
בהא הידיעה, להוציא גברת אחת  שהיתה "בסדר",
ולפחות פנתה למשטרה, למען כבודה של אישה.

הקטע לא מתיימר להציג עובדות.