ידו הייתה מושטת כמו בתחינה אל הדמות על הקיר. היא עמדה מעל
המיטה, ידיה לצידי גופה ועיניה המביטות בו. אלו היו עיניים
טובות, מלאות חמלה ורוך, -זו לא אשמתך.- היא הייתה מלאך, מלאך
שידע, מלאך שרצה להציל אותו. היא ראתה כליות ולב והוא התבייש
בנפשו הרקובה והמנוונת. אך בעיניה היה רק חמלה ורוך, ישועה,
תפארת שכינה של אל מרום, הוא התחיל לבכות. הוא בכה ועיניה
חמלו, הוא בכה ועיניה דאגו, ואז נשמעה חבטה בדלת והיא נעלמה.
הוא רץ על ברכיו אל הקיר, מחפש אותה בו, מגרד בציפורניו, אז
הדלת נפתחה ונכנסה אישה כה יפה וכה מכוערת. יופי חיצוני רב
לאין שיעור וכיעור פנימי מושחת וגאה בחטאיו. היא נכנסה סקסית
כמו שדונית גיהינום והפשיטה אותו באצבע, נוגעת  בדיוק איפה
שצריך, מזרימה זרמים. הוא המום במיטה, עירום וחרמן כמו חיה,
נגעה ועשתה בו מעשים. זקפה קשה, כל אגנו היה הוריקן, מוחו עולה
על גדותיו במיצי דם רותח, עיניו רעבות ופיו מלא רוק, הוא רצה
להיות הכלב של האישה הזו, עבד נצחי, שפוט עולם, כשהתעורר הבין
כי התעלף, אולי הזיה, אולי חלום.

הוא שטף עצמו במקלחת במים קרים. הוא גילה סימני שיניים ומציצות
עור על גופו. -סימנתי אותך.- היא אמרה לו, -סימנתי אותך כמו
בקר.

הוא זחל עירום אל מיטתו ועישן בתשוקה גדולה ורעב סיגריות
בשרשרת. מוחו נע מצד לצד, בין חווה ללילית, בין פיה ושדונית.
השמיים נפתחו מעליו והאדמה נפערה תחתיו.