ברגע של הארה אנו פוגשים בו עכשיו. זו החצר המרוצפת בלב
הקבוצה, בה הוא עומד פתאום ומסתכל סביבו, ואיש לא יודע למה.
אני יודע למה. משהו בו מרגיש פתאום שזה לא המשחק שלו. לעקוב
בעיניו ולשמוע את המילים של הנערים והנערות בקבוצה, אותו חרא
ילדותי. המוח שלו מת ב-90 אחוז והראייה שלו מפוכחת יותר ב-90
אחוז מהאחרים. -זה כמו משחק.- הוא חושב פתאום. וכמו ווילון
קסמים שעיוור את עיניו ולא נתן לו לראות, מוסר לפתע. - תודה,
אלים יקרים - הוא חושב. כי הנה, עכשיו הוא רואה טוב יותר. הנה
מיכל עוברת, הולכת שאננה למועדון, השדיים שלה תחת הבד כמו קני
תותחים, והקוס שלה בתוך התחתונים הרטובים כמו חור שחור. הרקטום
שלה המחרבן אוצרות בסתר, והשתן המוזהב שלה שמתבזבז באסלה. היא
מביטה בו בשעשוע כשהוא רק עומד באמצע החצר. "מה אתה עושה?" היא
שואלת. "מסתכל עלייך." הוא עונה. פנייה נפתחים למבוכה ואומץ
מתגרה. "אני מקווה שאתה נהנה ממה שאתה רואה." היא אומרת בחיוך
קטן ומתנשא בעודה ממשיכה ללכת. הוא לא עונה.

"אתה יודע, יחזקאל," אומר הקול שהוא אוהב, "אתה צריך לנסוע
לשם, להישפך באיזה בר, לשתות לאט שתי כוסות וויסקי עם קרח, לתת
למוזיקה לשחרר את המוח כדי שתוכל ללקט כמה מוזות אותם תשמור
לשעת כושר. אתה צריך לתת לכמה בחורות להתחיל איתך, לשחק אותה
מתבייש, ואז להתנער מהן. אחר-כך אתה צריך לאכול איזו צלוחית
קטנה של מלפפונים חמוצים, להיכנס לשירותים בבר ולהקיא אותם,
להטיל לאסלה שתן שקוף, לשטוף את פניך במים קרים, ולחזור לכפר.
וכשתחזור, יחזקאל יקירי, אחד האלים החזקים בשמיים שלא כפוף
לאלוהים, יפרוש עליך את חסותו. ואז, אתה תהיה הגבר."

הקול נדם והלך. נוכחותו לא הורגשה בשומקום. הקול לא חיכה
לתשובה ולא נשאר כדי לבדוק מה יחזקאל חושב על זה. הוא אהב את
הקול הזה. זה היה קול טוב.

לפתע מיכל יוצאת מהמועדון חיוורת כאילו ראתה גלגל עין מחוץ
לארובה. הוא מסתכל עלייה ללא מילה. "רוצה תמונה?" היא שואלת
פתאום בעצבים. "קרה משהו?" הוא שואל. "לא," היא עונה, "אבל
בטוח שהמדריך לא פה, אתה יכול לחשש." הוא רוצה לשאול מה יש לה,
אבל רק גבה מופנה עכשיו אליו. הוא מסתכל לעבר המועדון והולך
לשם.

הוא יוצא מהמועדון ומשם יוצא מהכפר. וויסקי עם קרח, הוא חושב,
וויסקי עם קרח. מדליק סיגריה בתחנת האוטובוס. מסתכל על הירח
הפגום באורו ואומר לו ללכת להזדיין. -"עם מי?"- שואל הירח.  -
תנסה עם השמש - הוא אומר. כשהוא מתכוון להצית סיגריה חדשה בזנב
הישנה, הוא רואה את האוטובוס מתקרב ממרחק. הוא מחזיר את
הסיגריה השלמה לקופסה, וזורק את הסיגריה מפיו. האוטובוס עוצר
בשבילו וכבר הוא בדרך לשם. שם, שמע, זיון הוא כמו נשיקה.

נכתב במילניום הקודם.