אמת בן. אני דיירת שלך.
ובחינם. והבית בבעלותך.
בית ילדותך, כאן צמחת.
וקנית אותו מידי מוכריו.

מיקום ותנובה מסעירים.
ואתה סופר ליום אחרון.
לתדע, מכאן אצא בארון.
וסימניך, כמו ספר פתוח.

"לא, מה פתאום" אצהיר,
אשבע אור עיניי ואדוניי.
"מענך אם הצעתי. לסבב.
מגורייך קרב כל נכדייך".

רק אכבד לך פתרון אכזב.
במרום גילך. היותך בגפך.
ואת קוראת הפוך. אפרוש
עד יום אחרון, הזמן יוליד.

אזי שמים, למצפה עדנך.
דירתך הפכה לך מעדנים.
בית תפילה לך, ומניינים
מגורי המריבה מקדשים.

אל חשד אכזב, נכבלת.
איכה. לב נכווץ, יכאב.
וזקונך, מאחר למנחתך.

01.07.11
לאימי, זצ"ל. שחשדה עד מותה!
...לו רק ידעה!!!