זמן מזדמן הזדמנות,
אני מזמן אלי שוב ומחדש,
את משאבי הנפש מאת החירום.
להתייעצות דחופה. מתבודד מרצון,
מתמודד. לא מודה אבל קרוב להתמוטט.
סף הרגישות ננמך בדרגות קשות.
עור הפיל, ששימצתו נימצתה,
דועך את עובי הדופן.
הבשר והדם חשופים כמעט.
ובעצם שייקצב הכל. סכין לגורל:
"תחתוך", אני לו אומר,  "אתה הקצב".
ואני נשרע לשולחנו: "תחתוך!".
המניע להציל מאבד חיוניות.
או-אז משאב נפש מקריץ לי עניין.
צחוק של ילד קטן. ילדה בעצם.
-העל זה תיאות ותוותר?
והמת מת. והחי גוסס את מותו.
להיתלות צבוע על בלי-מה.
מתגלגל לו צחוק אמיתי וצלול.
ומפיח לי חיות. לפחות...
עד דיון החירום הבא, עליי לרעה.                        

29.04.10