גלעד גיא / מגלומאניה |
בוהק לו השמש כבכל יום ראשון,
שורף,
חורך קלות בבשר.
הוא מביט מבעד משקפיו השחורים,
מעבר לסינוור.
נראה שהכירה מן העבר.
"שלום".
היא מתעלמת,
ממשיכה בשלה,
משאית עוברת,
דם על הכביש.
הוא אפילו לא ניגש לראות.
לו רק לרגע היתה עוצרת,
להחרך איתו
תחת שמש יום ראשון....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|