|
הערב בא ואת אינך
לא הולכה ואין דמותך
הרחוב עומד שומם
מצפה לבוא לבך,
אל תסתירי את יופייך
מעיני העוברים.
בת רחל ענוג יופייך
המרחף בשמי התכלת
המרום חובק לבך
ומצית אורות בחלד,
אל תטמיני את סודך
במסתור השאולים.
יפתי פתחי לבך
אל לבי בן ייסורים
אור עינייך שוב זוהר
ובוהק ממרחקים,
מה יפה חיוך נפשך
כצליל הענבלים.
אור חמה יאיר דרכך
אל משעול האוהבים
שם יפגוש בי האוהב
הקורא לך אל לבי
בואי והראי יופייך
הזוהר למרחקים.
|
|
|
פעם, הילד חירבן
גליל שהיה כל-כך
רחב שהוא לא ירד
באסלה. זה לא
שהאסלה נסתמה,
הגליל פשוט לא
ירד.
מה שעשה הילד
הוא לתת לחרא
שלושה ימים
להתפרק ולהתמוסס
במים (תוך שהוא
משתין על החרא
מדי פעם ומוריד
את המים כשלוש
פעמים ביום)
ולאחר מכן החרא
ירד.
מתוך "1001
סיפורי חרא"
מאת הניזר
מטליסמן.
מתוך תת הפרק
"סיפורים שאפשר
ללמוד מהם" בפרק
"הילד הזה הוא
אני". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.