מחר אשן עד מאוחר.
מחר אקום בצהריים.
יהיה קיץ
יהיה חורף -
אני חורפ.
אך יש חיץ

בין היומן מלא הואקום
עם דפיו המהולים
אי-ודאות של המחר
וגישת הנחום-תקום
לאנרגיה במותניים,
לפחדים, הבלבולים,
הרפיון שבצוואר
והעקצוץ בעורף.

יהיה קיץ? יהיה חורף?
מכנסיים יהיו.

יהיה חורף? יהיה קיץ?
או קצרים, או ארוכים.

הארוכים מגוננים, אולי
על רגליים שילכו
בשבילים לא ידועים
מפצע שורף.

ולעתיד יש רטייה,
אבל מחר אני אצעד
ברגליים חשופות -
מחר קצרים.

גם אם חורף, גם אם קיץ -
מכנסיים יהיו.
מחר קצרים.