הייתה התנצלות, שהיא תרכובת מילים חסרות וחלולות.
ימים שלמים המוח מטייל לו. מרוקן ולא מוכן.
חסר תכלית.
אפילו בודד במקצת.
והאריה שבי שואג,
אך סבלני.
חכמתו הרבה, האירה בי שנים.
מסתבר, שרק בזמנים כאלה, אני מגלה אותו במלוא תפארתו.
מתחככת, ברעמת הזהב הסבוכה שלו.
מניחה עליו את ראשי הכבד.
קשה כמו אבן.
אולי אמצא את הלהקה שלו?
איך התפזרה, בתוך מערבולת פנימית של ים וחול.
רק לפני סיום מוצאים את הבן של האריה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.