הַיּוֹם כְּשֶׁעָבַרְתִּי בִּמְכוֹנִיתִי
בִּשְדֵרוֹת בֶּן-גּוּרְיוֹן קָרוֹב לְדִיזֶנגוֹף
רָאִיתִי אוֹתָהּ,
לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמַרְאֵה עֵינָי:
חֲנָיָה יְפֵיפִיָה,
אֲרוּכָּה וּתְּמִירָה
יָקְרָתִית בְּשִמְלָת כָּחוֹל-לָבָן
חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי חוֹלֵם לְרֶגַע
שֵיעָרָהּ גּוֹלֵשׁ
שׁוֹפַעַת בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים
כֵּיצַד זֶה הִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ כָּאן?
וְעוֹד בְּמִּקּוּם נִפְלָא כָּל-כָּך
אוּלַי אֶעֱצֹור כָּאן וַאֲטַיֵל בְּדִיזֶנגוֹף?
אֲבָל הִיא עוֹמֶדֶת עַל שֶׁלָּהּ
יֵשׁ לָהּ מָה לוֹמַר בָּעִנְיָן הַזֵּה
אֵינֶנָּה מַסְכִּימָה
רוֹצָה אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁלָּהּ
זְקוּקָה לְמֶרְחַב נְשִׁימָה
מַמְתִּינָה לַמְּאֻשָּׁר שֶיִזְכֶּה בָּהּ:
חֲנָיָה יְפֵיפִיָה, תָּמִיד תִּשָּׁאֲרִי
כִּמְעַט שֶׁלִּי.
|