עמית רפי / ליצן עצוב |
המשתקף
לאור ירח
דואב
אני בקבוק ריק
והניחוח שנשאר כלאחר
שתיתי עצמי אל
המחר
אני חיוך עצל
כשכוכב נופל
אני כל שיכולתי להיות
ויותר,
עד שנמאס לי
לשקר
אני הזיכרונות שלא
יכולתי להרפות
זוג עיניים עייפות
מלהכיל,
עולם שלם מחוץ
קירות חדרי
הדל
אני ליצן עצוב
והקסם היחיד שאני מכיר
כבר לא מעורר
הזדהות
בכלל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|