ואם אהבנו אז למה במבוך?
ברצינות אני יכול לחשוב
על כמה מקומות מעט יותר מוצלחים
מעט פחות מלוכלכים.

ואם כבר אהבת אותי אז למה בלחישה
למה רק בימי ראשון
מדוע מימייך לא לבשת עבורי את בגדי השבת ואהבת אותי
גם בסתם יום חמישי, גם בסתם יום סתיו
סתיו יום סתם, למה לא אהבת אותי בימי שישי?
יום שישי, את.
יודעת יש בעיר מסיבה, ואם ביום שלישי לא בא לי.
אך אני אינני קריטריון, רק עשוי מקרטון
ומה אם ימי רביעי אשר בם יכולנו ללכת אל הים
ולסחוט במים רק עוד רגע קטן של אושר קטון
מזוקק וקמוץ זה שהגיע לי
זה שאהבת בו אותי רק בימי ראשון.

אהבנו בימי שני, אבל רק לפעמים
היית לוקחת אותי בעיניים כבויות
ותהיתי איך גם העיניים יכולות להיות עצומות
וגם התחושות עצומות
זה לפה וזה לפה
ואנחנו לשום מקום?
היית מסבירה לי כמו לילד
למה שום המקום של שנינו מבורך
והייתי מביט בך בעיניים בורקות
שוטה עוד כוס של שקרים מתוקים
ונרדם בחיקך.

וכך חלפה שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנתיים
ועוד כמה רגעים
ושעונים הוחלפו
וגם כמה קירות
ואנחנו החלפנו מבטים ואולי איזה חיוך או שניים
החלפנו תפקידים פעם את ופעם אני
ופעם אני ופעם אני ופעם אני ופעם אני ופעם
היה היה
והם חיו. באושר? עד העצם.
והיום הזה?