|
קיים פער בין איך שאנשים רואים אותי לבין מי שאני באמת
אני מנסה להיות אופטימית ולחשוב שהכל בסוף יסתדר
למה החלום והמציאות לא מתמזגים עבורי כעת?
מפחדת לאבד משהו שאינו שלי לתמיד
אז אני מוודא כל יום שהקשר הדוק
למרות שיש לי פצע שאינו מגליד
אני משקה אותו לעיתים באושר סדוק
נמאס לי לפסוע בשביליםמעורפלים
מדוע אני מתעלמת מסימנים על הקיר
מאתגרת את עצמי שאצלח מכשולים
ואז בוכה שאני פודה את המחיר
הבדידות אינה מרפה
היא מדברת מאי עמקי נשמתי
בוחנת אותי עד כמה הפעם אהיה חזקה
למה רק קושי יכול להוליד משהו אמיתי? |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.