איזבל לארן-ורסיין / אחת עשרה דקות |
עבור
כל
מי
שמחליט לנסות
ואוזר קצת אומץ
ומתנצל כששואל
ומנסה לגרד
את הקליפה הקשה.
כשאין איש ברדיוס,
והעיניים לא מבחינות בדבר
יש לי
את כל הזמן שבעולם
להיטרק
להתנתק
להתחבר.
להתאפס.
להתבגר.
אחת עשרה דקות
עוברות
ויותר
ואני בתוך עצמי.
זמן לא עובר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|