אני פה גדול, אני אוכל הכול. גם קובה, גם שניצלים, גם קוס.
איפה השארנו את השפיות שלנו ומי לקח אותה.

תמרורים בצידי הדרך, אני הולך ביניהם, אני טועה. אני חוצה
כבישים סואנים, אני נדרס. לוקחים אותי לבית-חולים לניתוח דחוף,
ניתוח לב פתוח. אני משפריץ דם בכל העיר, כולי מזרקה. כולי
מסננת. אין לי כוח יותר להשתין במכנסיים. אבל טוב לי, טוב לי
כ"כ. אני גומר את החודש עם רעב גדול והולך לאכול כמה פיתות
ולאפות. הם לא יגמרו לאפות עד רדת הליל, ימשיכו עד עלות השחר,
ועוד.

מתגנבים כל מיני תסמינים לא הכי טובים. התכווצות שרירים, חוסר
גמישות, בעיות עיכול, בעיות חשיבה, בעיות ראייה ושמיעה. הפה
שלי מגמגם ללא הרף מילים ואף אחד לא מבין, גם לא אני. הם שכחו
אותי כמו ששכחתי את עצמי.

קושרים את השרוכים, את החבלים, יוצאים לצוד לוויתן ים. הלילה
שקט ונוזל ואף אחד לא מכיר אותי כאן. אני מסתובב עם משקפי-שמש,
כובע גרב, כובע צמר. אני מדליק להבות נמוכות מאוד, מבעיר את
הקצה של הסיגריה ולומד להתפלל.

הם לא מבינים אותנו, היא אמרה, הם אף-פעם לא הבינו. דורסי
רגליים עיוורים, חסרי היגיון פשוט. טוב לי לנשק את שפתיה, טעם
פרי בשל. מקבץ נדבות בבתי-תמחוי כדי שיהיה לי כסף לקנות לה
כוכבים.

איזה זבל זה אמור להיות, אני אומר לסוחר המתכות. תגנוב טנק,
אני אפרק אותו, אעשה הרבה מאפרות.

הוא שותק, הוא מתכווץ, ולי אין מה לומר למי שלא רוצה להבין.
כמה שטרות אדומים ולך תתפלל שאני לא אמצא אותך משוגע ברחוב,
ישן על ספסלים בגנים. יש לו מקלט. יש לי מקלט, הוא אומר, ונתנו
לי לשים בו תנור. אבל השמיכה קרועה מחוררת וגם מטונפת, מה
תעשה.

אתכסה בעיתונים, הוא אומר, מחייך. כמו הזקנה מ"המאהב" של
בולי.

ימצאו אותי מת עטוף עיתונים, הוא אומר.

אני סופר לו את הכסף ביד אחד-אחד שלא יגיד רימיתי. אתה קיבלת,
אל תגיד לא, אם חסר אח"כ לא אשמתי. מה עשית עם הכסף, זה מה
שתשאל. אל תדאג, אתה בסדר, אני עיוור כשאתה סופר. אתה לא חכם,
אני אומר, ואני עלול לצאת רע. אז נספור ביחד, הוא מתרצה.

היא קנתה עגילים, כאלה גדולים, ועכשיו היא נראית כמו קישוט.
קישוט כזה שמדביקים לבית, כמו שרשראות חרוזים בפתח מטבח. אני
מריח אותה תמיד, כי הסיגריות והבושם נדבקים לבגדים. ריח של
קינמון ישן ועלים רקובים בגשם. תקני לי עיתון, נראה מה קרה
איתך היום. לא קרה כלום, אומרת, התעוררתי לתחייה ומתתי בחזרה.
מתאים לך בול, אני אומר.

נדבקת ליצירות קטנות מעשה ידיים, חרוזים, עגילים, פסלונים,
קטורת, שרשראות, קעקועים, קליפסים לשיער, סיכות לבגדים.
כפתורים.

כשתהיי גדולה אקנה לך אופניים.

מתעוררת לפנות-בוקר, ריח חמוץ-מנטה בחדר. "שכחתי את הגלולות
שינה."

אבל עולים ויורדים גם כמו בלונה-פארק על נדנדות בגנים. ארמון
חול וגללי כלבים, את לא תהיי עד מחר, כי אני הולך.

ואז אני באמת הולך. אני באמת הולך, אני הולך. ולא חוזר.