היה את הארנבת ההיא, הוא אמר שהוא יגדל אותה. אימא שלו לא
רצתה, אבל הוא התעקש לגדל אותה במחסן ליד הבית. כמעט לא נכנסים
למחסן, זה מקום טוב, הוא חשב. והוא היה מאכיל את הארנבת שלו כל
יום ופתאום שבועיים שכח, זה פרח לו מהראש. הוא התנדנד על צמיג
תלוי על עץ ליד הבית ופתאום נזכר בארנבת הזאת. אז הוא הלך
מהר-מהר לכלוב שבמחסן והיא הייתה מתה, היו בעיניים שלה ובעור
שלה תולעים, והכפות שלה היו הרוסות ומלאות פצעים ודם. היא
ניסתה לצאת מהכלוב ומתה ברעב. זה היה מראה מחריד.

אחר-כך כנראה זה חזר אליו כששכחו אותו או רצו לשכוח בתוך תא
הכלא לבד. אף-אחד לא הגיש ל-בן-זונה אוכל, והוא התחיל לאכול
כמעט את השמיכות. גם כל האנשים היו מתים או שהלכו, או שניהם.
הוא מצא חולדה ואכל אותה, הוא אפילו גרר את הרגל של השכן שלו
לתא ונתן ביס בשוק שלו, שוק הרגל. הוא לא זכר שהוא עשה את זה,
והוא התבייש בזה מאוד למרות הנסיבות. ואז בא האיש הזה מהעולם
החיצון. הוא בא ואמר לו שהוא ישחרר אותו אם יישבע לו אמונים
ללא תנאי. יהיה יד ימינו, הוא אמר. אבל איזה טינופת האיש מצפה
ממנו לעשות? הוא היה פושע, ונשפט על רצח, למרות שלא ממש רצח,
זה היה השותף שלו, החבר שלו, כשהם נכנסו לבתי-עסקים והתחילו
לצלוף. הוא לא זכר שהרג מישהו. אולי את הקוסית המעצבנת במכונית
הקטנה, אבל רק בגלל שהוא היה צריך מכונית לברוח, והטיפשה הרימה
מולו אקדח הגנה קטן. אז הוא פוצץ לה את הראש.

האיש מהחלל החיצון היה נראה כמכיל רוע גדול, אבל הייתה בו
תבונה, לגלוג ושעשוע. הוא לא היה בלוק חסר חוש-הומור. הוא אמר
אני אשחרר אותך בתנאי שאתה שלי. אתה תעשה בשבילי תפקידים, הוא
אמר. אני אהיה טוב איתך אם תהיה טוב איתי. מה הוא היה יכול
לעשות? אמר כן, כבר נשאר ממנו עור ועצמות ועיניו יצאו מחוריהן
מרוב רעב. הוא חשש למרות זאת, ומשהו קטן, שהוא לא ידע אם זה
משהו שפוי או מטורף, אמר לו שעדיף לו למות בתא ברעב ולא לעשות
ברית עם האיש הזה. אבל הוא אמר כן, והאיש שיחרר אותו ולקח אותו
לאכול שלושה המבורגרים כפולים עם שתי קערות צ`יפס, צ`ילי חריף,
בצל מטוגן וקוקה-קולה. הוא העדיף פפסי, אבל לא היו לו את
המותרות להיות בררן.

האיש מהחלל החיצון כינה את עצמו רנדל פלאג. ושמו שלו האסיר היה
לויד משהו. לויד זה שם משפחה.

תקנח את האף, אני אומר לו, והוא לא מקשיב. הוא עומד באמצע
הרחוב, עם הפנים לחלון ראווה, מסתכל ב-מה שיש שם - אם זה
צעצועים או בובות לבושות בגדים, עיניו הכחולות מנצנצות,
לעזאזל, ממש כמו שהיו כשהיה תינוק, והאף שלו נוזל והוא רק
בוהה, כמו בובת שעווה.

תקנח את האף, אני אומר לו ומוריד לו לאטמה. הוא מתעורר ומביט
בי וצוחק. אז מוציא ממחטה מטונפת ומנקה את האף שלו. אני רואה
קוסית, הייתי עושה אותה, מביטה בו בתמיהה וגועל. איזה בושות,
קוסיות לא אמורות לראות דברים כאלה, זה לא לגילן.

בתקופה האחרונה אני רואה את העולם אדום. בדיוק בשביל זה שמתי
על העין הפגועה רטייה, כי דרכה אני רואה אדום. אבל כשצריך
לראות יותר טוב אני מנסה קצת את העין וטווח הראייה שלי גדל,
אבל משהו בעולם אדום. בכלל אם אני מסתכל רק דרך העין הפגועה כל
העולם ממש שטוף דם.

אמרתי לה אולי יהיה בסדר אולי לא, בואי לפחות נגמור ביחד.
אמרתי ל-בן שלי שאולי ישו ייקח אותנו גבוה-גבוה דרך הארובה עד
לשמיים, ושלא ייבהל, כי זה לא נורא, טוב להיות עם ישו, הוא
בחור טוב. ואז נתתי לו כסף שילך ויקנה משהו לאכול, איזה ג`אנק
פוד כמו שהוא אוהב, ואולי עד שהוא יחזור כבר ישו ייקח אותנו,
וזה בסדר. הוא נכנס להלם טוטאלי למשך דקה או חצי, ואז חייך
והלך. ואני חשבתי אולי אני רואה אותו פעם אחרונה. ואז אני והיא
ישבנו מול הטלוויזיה, אכלנו ושתינו והשתעלנו הרבה...

נכנס להלם טוטאלי הבן-אדם, אמר שאין לו כסף. והוא מחזיק כסף
ביד שלו מול העיניים שלו ואומר שאין לו כסף. אני אומר לו "מה
יש לך ביד?" והוא מסתכל וזה היה אז כשהוא קיבל ת`הלם, יכולתי
פשוט לקחת את הכסף והוא לא היה יודע.  ואז הוא חזר מתוך ההלם
שלו, הסתכל על הידיים שלו, ואמר "כן, בחיי, יש לי כסף, הנה!"
והושיט לי אותו. אז מכרתי לו את הגלידה שהוא אוהב והוא הלך.