מולי, חפציי מונחים
אסדר קודם אותם
ואותיר לפניי,
עם שחר בחלון,
את העצים. מחכים הם.
הם מחכים...
שיום המחר יכנס ויבוא
גם אתמול יעלם ולא יחזור...
אני רואה אותם, בביתם.
והם יושבים... פשוט יושבים הם.
בשקט, ומחכים. הם יודעים!
מבעד לענפיהם הזכים:
על בצבוץ יום חדש...
יום,
שיביא עמו ניצוץ רענן
של אור,
של תקווה וריגושים,
מסביב.
אני צריך:
רק רגע קט
אחד
של שלווה
ואז אוכל, להינעל
על רגש האהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.