בארבעה עשר באוגוסט אשתקד
היה עליי לדייק באושר, לומר:
הלחיצות שלו על דפנות הרחם גרמו לשפתיי
לשחרר אנחת רווחה שצלילה נשמע
עד קצהו של המסדרון; הבטן שלי כבר לא
הייתה אותו הדבר לאחריו - כמה חודשים
נותרתי מלאה בו; תפוחי הלחיים לא
הצליחו להפסיק להתמלא מחיוכי, בשעה
ששמורות עיני ביקשו להיעצם, שמוטת ידיים;
לא הייתי משנה בו דבר.
9/8/11 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.