שירת עננים קדים
מאחורי מסכת תבונה,
מקדמים את הדרך
כשהנפש סבורה כי טוב
מאחורי משחק ההבנה
שורצת ילדה בודדה שמישהו השאיר
ומשוכנעת שיש חיוך באוויר.

אנו בודדים מדי
מכדי להניח שאנחנו בודדים.

ואם תשתהה לבהות בתוכך
תמצא צבעים עליזים בך
כאלו שצובעים את השפיות.

כשאני עוצם את עיניי או חושב בהקיץ
יש לי הדים של אנושיות ברקע,
יש לי צל תחושה של אמון מובלע בהכרה
שמישהו מקשיב.

צו הרצון הפנימי ביותר
הוא משאלת לב אנוכית וטבעית ביותר
שיש בעולם-מלא-הסתירה והחושך הזה
גם איזה מן לב בשורש.