וההיא אומרת את המובן מאליו;
את מה שאבד,
את החור השחור ששאב ממני
כל-כך הרבה חלקים.

עכשיו אני מתעופפת באוויר
קצת תלושה--
ועוד מעט
אני אצנח
כ ב ד ה למיטה של ההוא

שאוהב את זה ככה
ורוצה ממני (עוד)
ממה שאני
לא
יודעת
לתת

כ ב ד ה
כבר אמרתי
איבדתי
טעם של פעם, של עוד
של שלום
עם עצמי
של שחר עמוק ערפילי.

וההיא חושבת שהשתגעתי.
ואני,
חוזרת למוטב
של פעם
וזהו שיגעון מתוק. מלא נוסטלגיה
עם ההוא
והשירה
מלטפת עכשיו
עוזרת לי לנשום.

שש שנים שלא כתבתי. רק באתי להשאיר פה סימן דרך. אות. שלא
יאבד