גל עולה עולה עולה. במרומיו מתנודדת הסירה הקטנה. באחת הסירה
צונחת  מטה מטה. עם גלישתו של הגל
קיבתם המצומקת של השלושה מתהפכת. בעיניים מלאי אימה מביטים בגל
הגדול המתקרב ומרים את סירתם המיטלטלת כקליפת אגוז. והנה הם על
פיסגת המיפלצת  המשחקת בהם כאילו הינם כלי שעשוע.
הגלים אינם נשברים. גל  קרב וגדל מרגע לרגע, מניף מעלה את
סירתם ובה שני גברים ואישה. בבת אחת זורק  אותם למרגלותיו של
ההר הענק.
הסירה מתנודדת מאיימת להתהפך למצולות אך הגל הבא כבר אוחזה
ומרימה מעלה מעלה.
בהיותם למעלה  כל  אופקם מלא בהרי  גלים  ענקיים . לא חוף, לא
יבשה  לא קשר עם העולם.
בהיזרקם מטה מתפללים חרש השלושה שיגמר כבר הסיוט.
אט אט ירד הליל.  חשיכה מפחידה. אוחזים בחוזקה בדפנות הסירה.
שריריהם מתוחים עד להתפקע וציפורניהם נעוצות חזק בגוף הסירה.
לא להיזרק לים. לאבדון ולחידלון. הקור מתגבר. נצמדים גוף אל
גוף. להתחמם. אולי להתחזק. פיהם יבש וקיבתם ריקה. כבר ארבעה
ימים שלא באו מים לפיהם או דבר אוכל.
גל עולה עולה עולה  ואיתו סירה קטנה ומתנודדת. אישה קטנה ושני
גברים, בעוז רוחם שברו את הגלים וניצחו .