הזמן: תחילת שנות החמישים. המקום: מעברת עולים במרכז הארץ.
ערב רב של עולים מארצות שונות. שפות שונות. תרבויות ומינהגים
שונים.
חלקם יוצאי ארצות אירופה, פליטי שואה שמבטם כבוי, חלקם יוצאי
ארצות ערב.
ילדה פעוטה ממשפחה מיוצאי אירופה הושארה למשמרת אצל השכנים
יוצאי תימן.  המישכן הינו בדון עלוב עם ריצפת בטון. אין ארונות
אין שולחנות אין מיטות. ארגזי תפוזים משמשים הן לאיחסון והן
כשולחן. מזרונים ממולאים בקש שעונים על הקירות. באויר ריחות
תבשילים על מיתקני בישול מאולתרים.
הילדה יושבת לצידה של אשה זקנה. קמוטת פנים, מיטפחת לראשה אך
שיערה הארוך הלבן מבצבץ בעדה. קטנת קומה. רבים מהאנשים אומרים
כי טיפשה ופרימיטיבית היא.
האישה מפליגה בדיבורה. ניכר בה שהיא מספרת סיפור לפעוטה. אשר
אינה מכירה את שפתה של הזקנה. הקטנה מרותקת. מבטה  אינו מש
מעיני הזקנה.
לילדה אין מושג מה שפתיה של הקשישה אומרות.
היא מספרת את סיפורה בקול חרישי בעיניה נדלק אור, של ערגה
וכיסופים למקומות אחרים.  לדעתה של הילדה זו היא האישה החכמה
בתבל.