יש לי כל כך הרבה מה לומר
אבל אני מוצאת את עצמי שותקת
אולי אני לא רוצה שהרגע יבריח את המחר
או כי באמת כל מילה שאגיד עכשיו תיראה מיותרת
הזמן עובר ותובנות חדשות מתגלות
כמה הנוכחות בינינו היא דבר עוצמתי
אפשר להתמלא מאנרגיות מלטפות
מהמבט העמוק שלך שמנסה לחדור לתוך ליבי
באת וחטפת את ליבי בלי לשאול
ולמרות שבהתחלה, אלוהים, כמה שהתנגדתי
פשוט לא הצלחתי מפניך את רגשותיי לנעול
הם הרעידו את כל מה שעד עכשיו חשבתי שידעתי
יש בך סקרנות שמסירה ממני חומות
איכשהו איתך הכל ברור, מורגש, חד. אחר
אני משחררת מעצמי ונותנת לך את כולי לגלות
אתה מתנה מדהימה שהיא גם סבל . האם לוותר?
הלוואי שתהליכים היו יותר פשוטים
סוללים את דרכם לעבר החופש
אם רק המגע היה יכול להעביר רצונות מעטים
שאני כמהה כל כך לתת להם תוקף. |
