כל לילה אני הורג שיר
רוצח שירים סדרתי
תמיד בכתב יד
מתעקש על פרטים שוליים
כמו למשל:
אף פעם לא במחברת
לא בצורה מסודרת
תמיד בשעה מאוחרת
לפחות שעתיים אחר חצות.

כל לילה רוצח מילים
הורג אותיות
במערכת חוקים קנאית
משאיר רמזים לעצמי
מנסה להיתפס.

משטרת השירה עייפה מהחיים
יש לה המון ביורוקרטיה לסדר
לפני שהיא תתפנה למרדפי אווזים פראיים.

כל יום אני בסיוט מתמשך
מחכה ללילה
מפחד שיגיע הלילה
שאוכל שוב לחזור להיות
הסוטה המאושר השלם
הנסתר
כמו פרפר בגולם.

פרפר בגולם
מחייך למראה שעל הקיר
חיוך רקוב להכעיר
"מי יותר יפה ממני?
ראי טפשי ושפוט".

הארכיאולוג חופר על סדר
"זה לא בסדר
שאין סדר
בסדר?"
בסדר בסדר
תצא מהחדר.

בתחפושת של עמוס עוז
מוסיף קראט למשקל
עוד מאות אותיות
נפלו הלילה
כלאום לטווח
בטרור חסר מסר.

שוב העולם לא השתנה
נשכח ונסלח
ונרים גבה
ונפתח עין אדומה
ונאמר:
" מה?
זה הכל?
אויש נו באמת".