הנה את נוסעת בכביש המהיר
רק פיסת נייר וחצי עיפרון
לא הותרתי לך ברירה, את אומרת
ולא השארת לי אף זיכרון.
הנה את יורדת אל הכביש הצדדי
מאחורייך עבר שחור, לפנים פרחים ירוקים
ואני בבית ריק, נשארתי לבדי
עם ריחות אהובים אך כל כך עתיקים.
עוד דקה, כך הבטחת
שתמתיני רק עוד דקה
ואז פשוט הלכת
איזו נאיביות הייתה בשתיקה.
עוד דקה, את כך אמרת
ואני בעיניי תינוק הבטתי בך
איזה נאיבי, ילד מגודל
כמה שאהבתי אותך.
אולי עוד תכתבי, עדיין מאמין
לא לומד מטעויות עבר
מצפה לראותך על מפתן דלתי
לא מבין שזה נגמר.
והכפר הירוק עוד ממתין לך
פורש זרועותיו, מוכן לאהוב
מה שתמיד רצית, תמצאי שם
מי יודע כמה זמן אותי תכננת לעזוב. |
